(פוסט #3 על PPP/BOT ברשויות מקומיות)
זה כמעט תמיד מתחיל כך - "אין לנו יכולת לתקצב את הפרויקט הזה. חשבנו אולי ללכת על PPP".
או בגרסה ההופכית - ""אנחנו לא צריכים PPP. יש לנו תקציב. אפשר לבצע את הפרויקט לבד".
ובכן. השיקול המימוני יכול בהחלט להיות אחד מהשיקולים לבחינת התאמה של פרויקט למתכונת PPP, אבל אסור שהוא יהיה השיקול המוביל! העיקר של פרויקט PPP הוא ממש לא המימון שהזכיין יכול להביא.
אז למה ללכת על PPP אם המימון הוא לא הסיפור?
- כי התועלות של פרויקט PPP הן בראש ובראשונה היכולת לחלק את ניהול הסיכונים בצורה הכי נכונה ויעילה (כמו שהסברתי בפוסט הראשון), כזו שתנצל את היתרון היחסי של כל אחד מהשותפים (ציבורי ועסקי).
- כי זכיין שמקבל אחריות על כל שלבי הפרויקט (תכנון-מימון-הקמה-תפעול ואחזקה) ייצר סינרגיה בין כל החלקים וכך הפרויקט ייצא לפועל בצורתו האופטימלית.
- כי בתחומים המקצועיים אותם רלוונטי לבצע בשיטה הזו - הזכיין יביא את המקצועיות שלו, שלעולם תהיה גבוהה יותר מאשר לרשות המקומית, טובה ככל שתהיה (פשוט כי זה לא המקצוע שלה).
- כי היעילות של זכיין, מהירות הביצוע שלו והתמריצים שלו לעמוד בלוחות הזמנים גם יהיו יותר גבוהים מאשר לגורמי הרשות.
אל תתבלבלו, זה ממש לא אומר שכל פרויקט מתאים לביצוע במודל PPP! זה רק אומר שיש שיקולים חשובים ומשמעותיים יותר מאשר השיקול המימוני. אז אל תתנו לשיקול הזה להוביל אתכם.
נ.ב.
כן, לזכיין יש גם יכולת להביא מימון. אבל השיקול הזה לא צריך להיות השיקול המרכזי, מסיבה מאד פשוטה - מימון שזכיין מביא הוא הרי לא בחינם, יש לו עלויות מימון. בפועל מדובר על לקחת הלוואה מהמגזר הפרטי (הגורם המממן + הזכיין), כאשר כמעט תמיד הלווואה בנקאית לרשות המקומית תהיה זולה יותר ("אבל בשביל לקחת הלוואה חייבים אישור של משרד הפנים". נכון, אבל גם בשביל להוציא מכרז PPP צריך את אישור המשרד, ועל כך כבר בפוסט אחר..).
ניתן למצוא תגובות לפוסט כאן:
Comments